ניאו קלאסיזם לאקלקטיות
ניאו קלאסיזם דוחה את הרוקוקו
סביב אמצע המאה ה- 18 התחילו להתעייף מסגנונו האקסטרווגנטי [מוחצן]
של הרוקוקו .
בפריז נותני הדעה של התקופה דיברו נגדם .
מתוך זה קמה תנועה חדשה של עיצוב והיא נקראת ניאו- קלאסיזם , העגילות של
עיצובי הרוקוקו פינו מקומם לקווים יותר ישרים , רגלי חליל , וסימבוליקה בהשראת
יוון העתיקה .גב הכיסאות קיבל צורות שונות כגון אובאלי , עגול , וכו…. .
מעריכים אנגלים
האנגלי רוברט אדם היה המעריך החשוב של הניאו – קלאסיזם הוא
ואחיו ג’ימס , למדו באטליה וקיבלו השראה גם קלאסית וגם מתקופת הרנסנס
הם השתמשו בקישוטים כמו כדים ומצולה .
רוברט אדם היה זה שהמציא את הוויטרינה
“ Sideboard “
הרהיטים של אדם הועתקו במדינות השונות ובארצות הברית היא קיבלה
צורה שונה לגמרי .
בעוד ג’ורג’ אפלוויט עזר להשאיר את הסגנון של אדם .
אדם יצר הרבה מיצירותיו מעץ בהיר שהגיעה מברזיל וגם מארצות הברית ,
בעוד אפלוויט השתמש גם בעצים אלה אבל בעיקר עשה שימוש במהוגני ,
היה לסגנונו טעם מאוד עדין יש אומרים אפילו נשי , והוא יצר
כסאות עם גב כמו לב , מגן ועוד .
וסגנון עדין זה נמשך למשך העשרים שנה האחרונות במאה ה – 18
שם נוסף של יצרן ידוע ושהשפיע על הסגנון העדין היה תומאס שרתון .
הוא יצר כסאות עם גב מרובע וזה יצר הדים עד לסוף המאה ה – 18
גם בצרפת .
”The Empire”
הסגנון האימפריליסטי
הסגנון האימפריליסטי התחיל בצרפת בתחילת המאה ה – 19 וזאת היתה למעשה חזרה לסגנון יותר קלאסי של רהיטים .
בזמן זה מתחילה התקופה הנפוליאונית ופריז חוזרת ליהיות המרכז האירופי של בוני הארונות .
והם נותנים את התון לכל היצרנים באירופה .
דרך הכיבושים של נפוליאון מתפתח שוק של רעיונות עבור היצרנים
וכך נכנסים מוטיבים של הספינקס , עלי לוטוס .
ועוד מוטיבים מצריים עתיקים מפארים את הרהיטים החדשים בנוסף
היו גם המוטיבים היוונים והרומיים .
שני האדריכלים של נפוליאון צ’ארלס פרסייר ופייר פונטיין עשו את רוב העבודה
ופיתוח של הסגנון הנפוליאוני .
בערך באותו הזמן סגנון העוצרות
“Regency”
היה הבולט בממלכה האנגלית בעזרת שרתון והסגנון הליניארי וביצתי
שלו .
סגנון העוצרות היה בעצם הפרשנות האנגלית לסגנון האימפריאלי וגם הסגנון הזה היה מושפע ממוטיבים קלאסיים .
אבל היו גם השפעות אקזוטיות למשל הפביליון שנבנה באותה תקופה בעיר בריטון .
הם השתמשו בעצים אקזוטיים כמו עץ זברה ,עץ משי ועוד ,
באותה תקופה היה גם שימוש נרחב בוונירים על כסאות .
בגרמניה , אוסטריה וחלקים משוודיה הרהיטים של בידרמאייר התחילו
להופיע .
והם יוצרו עבור המידל קלאס שכבות הביניים , ועוצבו עבור בתיהם .
הסגנון של בידרמאייר היה בניגוד גמור לסגנון האימפריאליסטי אף על פי
שהוא שאב את הקלאסיות והפשטות מהסגנון האימפריאליסטי .
כסאות
קבלו רגליים מקומרות , היו משענות יד מסולסלות ועם הרבה
ריפוד .
סוגי העץ הנפוצים היו האגס , דובדבן ומיפל בעיקר סוגי עץ בהירים .
בנדיקט הול היה בונה ארונות אוסטרי ששאב את רעיונותיו משרטון
ויצר סגנון בידרמאייר יחודי לו .
לידת האקלקטיסם
הסגנון האימפריאלי הניע מספר סגנונות שלמעשה חזרו
על מוטיבים מהעבר [סגנון קישוטי לדוגמא רגלי כסאות עם כדור וטופר ]
בתקופת המלוכה של לואיס פיליפ בצרפת 1830 ועד 1848 .
וקארלו אלברטו בסאבוי 1831 ועד 1848 .
הסגנון היה מעין צרוף של הסגנון הגוטי עם ברוק וניאו קלאסיזם .
האופנה של הרהיטים היתה רכה ומעוקלת , הופסקו ריקועים וגילופים .
וזה מביא אותנו לתקופה האימפריליסטית השניה שהמשיכה
לפתח את הסגנון האקלקטי של לואי פיליפ .
משהו דומה לשילוב של סגנונות ומוטיבים קורה גם במדינות אחרות באירופה .
באיטליה למשל השתלבו מוטיבים בסגנון הברוק עם גוטי ,יווני ,סיני וגם בבלי עתיק .
יצרנים השתמשו באורנומנטים אקזוטיים , ריפודים מרהיבים , וכל הבליל השתלב לאופנה החדשה .
הראשוניות של הרהוט האיטלקי נעלם .
כך שעד סוף המאה ה-19 היה סגנון שנקרא אומברטינו על שם המלך אומברטינו .
הסגנון הזה עירבב הרבה סגנונות אבל בעיקר היה ניאו – רנסנס .
באנגליה ובגרמניה באותו הזמן הם חזרו לסגנונות ומוטיבים של ימי הביניים ,
מדליקים את האופנה ברומנטיקה על ימי העבר .
ובעצם חזרו לדוגמאות הגוטיות .
בסוף המאה ה-19 ואחרי המהפכה התעשייתית נבנו מכונות לעיבוד עץ ,
וזה נתנן הרבה אפשרויות חדשות ליצור המוני יותר .
על ידי קיצור התהליך הידני למכאני .
מתוך אותה תקופה יצאו והתפתחו שפע של סגנונות .
שוכתב ועובד מתוך הספר
“The Essential Guide to Woodwork”
By : Chris Simpson.
Mordoch Books.
